אנחנו ולני

פורסם במקור ב – 26 לספטמבר 2009.

—————————————-

ובכן הטיסה לכאן הייתה סבירה. מה זה סבירה ? תלוי את מי שואלים. אם תשאלו את דנה היא תציין שזה היה סיוט והיא חשבה שהטיסה הזאת לא תיגמר לעולם. גם אחריה כשפיהקתי כל הבוקר בטורונטו דנה התרגזה ושאלה למה אני מפהק. אמרתי שבדיוק כמוה גם אני לא כל-כך ישנתי בלילה. דנה הסבירה לי שישנתי ביחד עם נדב טוב מאוד איזה 9-10 שעות רצוף.

"מה? מה פתאום. די נמנמתי, רק בגלל שהעיניים שלי סגורות, זה לא אומר שישנתי" ניסיתי להציל את כבודי האבוד.

"לא,זה לא אומר, פשוט העובדה שהפה שלך היה פתוח ונחרת בטירוף אומר שדווקא ישנת מאוד…." הושתקתי סופית.

בסדר,אבל עדיין התעוררתי לא מעט פעמים וגם אני די הרגשתי שלא ישנתי כל הלילה. הגענו לקראת שש בבוקר לטורנטו, נסענו במונית למלון שהיה נחמד מאוד לתת לנו חדר בשבע וחצי בבוקר.

עלינו לחדר ודי התמוטטנו. כשאני אומר התמוטטנו, אני מדבר על דנה ועליי, אלונדב לעומת זאת(שברגעי ההשתוללויות והשטות שלהם אני מכנה אותם "צילי וגילי", דווקא היו דלוקים כמו חבילת קפצונים של פורים.

כאן באה לעזרתנו אחת מההמצאות המבריקות של המאה, הדי.וי.די הנייד ! לא תאמינו אבל אפשר להירדם יופי גם לצלילי טוביה צפיר, ששי קשת ותום אבני בזמן שהם רצים בג`ונגל המדומה שלהם.

עצמנו עין עד 9, השעה המיועדת להגעתה של לני.

נפגשנו בסביבות תשע וחצי והעברנו יום ביחד.

היה ממש נחמד, לא טורנטו, האמת היא שאו שהיינו עייפים רצח, או שפשוט טורנטו מצ`עממת. עשינו סיור בעיר עם אוטובוס של תיירים, ישבנו בקומה שנייה. מצאנו מקדונלדס לאלון (בעיקר)ולנדב (גם), אבל מה שהיה נחמד לנו היה המפגש עם לני. נחמד. ועצוב משהו, כי היא תמיד תהיה לני, לני שהכרנו כי היה את רותם והיינו צריכים עזרה

 לני שהייתה תמיד עם אלון כשהיינו רק עם רותם בבי"ח.

ולני שאיבדנו קצת אחרי שאיבדנו את רותם.

בימים לפני הנסיעה סיפרנו לאלון ולנדב שנוסעים לפגוש את לני ואלון כל הזמן שאל: מי זאת לני ? והגענו למסקנה שהוא שכח מי היא. הבטחנו להראות לו תמונות לפני שניסע ולא הספקנו, אבל ברגע שנפגשנו בלובי של המלון והיא רצה אלינו מיד היה אפשר לראות על הפרצוף שלו שהוא יודע מי היא. הוא מאוד שמח לפגוש אותה.

הכי עצוב היה להיפרד ממנה אחה"צ, כי די הבנו שהסיכוי לפגוש אותה שוב אי פעם…שואף לאפס.

טוב אני הולך לישון. השעה 2:41 בלילה כאן בקרוואן שלנו אי שם בעיירה בשם קלינטון במדינת קונטיקט.

כן כבר היום שני עם  הקרוואן, שזה רשומה שלמה בפני עצמה…ומטורפת.

מחשבה אחת על “היום הראשון (או פירושן של עיניים סגורות).”

כתיבת תגובה