פורסם במקור ב-26 לספטמבר 2009

————————————————-

כמו כל דבר בחיים שלי, שום דבר כבר לא יכול להיות מנותק מרותם. כי הוא שם, שם תמיד אבל אולי זאת הבעיה, שהוא שם ולא פה…

בכל מקרה הטיול המופלא הזה התחיל מבחינתי בשיעור כואב בעובדות החיים. נסענו לכפר נטר לאסוף את אחותי יעל שתיקח אותנו לשדה התעופה ואח"כ תשמור לנו על האוטו במשך הנסיעה ואז בעוד שכולנו נוסעים לשדה, היא אמרה: "שמעתם מה קרה ? איזה נורא זה?!" ואני לא ידעתי ולא שמעתי ואז גיליתי, אז גיליתי שהבן של אילן רמון, אסף, נהרג בתאונת טיסה.

וכך,רונה רמון, אלמנתו של אילן ברגע אחד נהפכה מאלמנה מפורסמת לאמא שכולה. ולא שאני ממעיט בגודל האובדן של אילן, אבל אני חושב שרונה קיבלה שיעור כואב בכמה אובדן יכול להיות גדול ונורא מכל.

ואחיו של  אותו טייס צעיר מיתומים מאבא פתאום איבדו אח.

ואני ישבתי שקוע במושבי מאחורי ההגה השערות המועטות שעל ידיי סומרות ועולמי הפשוט התערער בן רגע. כי מה-21/2/07 אני מרגיש חסין. אני מרגיש שאני והמשפחה הקטנה שלי מוגנים. אני מרגיש שאלון ונדב מוגנים ולא יצטרכו לחוות אובדן שוב לעולם, עד שזה יהיה טבעי בעוד עשרות שנים. כי למדתי ש"הברק לא מכה באותו מקום פעמיים",כי למדתי סטטיסטיקה והסתברות וזה נראה לי בלתי אפשרי.

כי למרות שאני לא מאמין בכלום, אני כן מאמין במקום מסויים שדברים טובים יקרו לאנשים טובים והפחות טובים או הרעים…לאנשים הפחות נחמדים.

ולכן אני חי (או משתדל) לחיות כל יום, כאילו אין מחר, אבל מתוך איזה שהיא ידיעה שיש לי בטחון בשלמות המשפחה שלי.

וכך משפחת רמון המסכנה פקחה את עיני רגע לפני פתיחת הטיול החלומי והזכירה לי כמה החיים שלנו שבירים, שפאקינג כלום לא מובטח לנו ודברים נוראיים קורים לאנשים מדהימים…ושרותם, רותם הקטן והמדהים שלנו איננו פה, אבל הטיול נפתח במחשבות עמוקות עליו, למרות שהפעם האחרונה שחשבתי עליו הייתה בצהריים של יום הנסיעה, כאשר ביקרנו את חלקתו והשקנו והדלקנו נר והרגשתי רגשות אשם כבדים על זה שאני נוסע. על ההנאה הרבה הצפויה לנו בלעדיו.

וזאת ההזדמנות לספר ששאלתי את דנה יום או יומיים לפני הנסיעה אם היא חושבת שאנשים מקנאים בנו. והיא אמרה שכן, שבטוח (אפילו מישהי הודתה בכך).

וזה מצחיק אותי/מעציב אותי שאנשים מסוגלים לקנא בנו, לקנא בפיסה מחיינו.

לא מבין על מה ולמה. הריני מכריז על המבצע של משפחת אנגל: כל כספנו, קורת הגג שמעל ראשנו,כל דבר חומרי…עבור החזרתו הביתה של רותם. המבצע פתוח לכל אחד ואינו מוגבל בזמן.

אז זהו,ככה התחיל הטיול, בשיעור, בתהיות ובזעזוע. נקווה שמפה זה רק ישתפר.