פורסם במקור ב-16 לאוקטובר 2009

————————————–

טוב הגענו בשעה מוצלחת לארץ החלומות, אורלנדו פלורידה. אתמול היום הראשון אחרי ההגעה יצאנו לדובדבן שבקצפת, ליעד הגדול מכולם,לבית של מיקי כמו שאנחנו מבטיחים לילדים מזה חודשיים, ל-MAGIC KINGDOM
ובכן. ההתרגשות הייתה רבה של כל הנוגעים בדבר, וכשהגענו הייתה התרגשות רבה, היה גם חום רב, היו גם אנשים רבים, תורים ארוכים רבים וכו.
ההתקדמות בפארק העצום הזה (מי שהיה מבין כמה הוא גדול), הייתה כל-כך איטית, עמדנו בתורים למתקנים כל-כך הרבה זמן, והבעיה היא שאפילו אי אפשר להיכנס עם העגלות לתורים, ואז אתה מוצא את עצמך עם שני ילדים קטנים בתור של 10,20 או אפילו 50-60 דקות בעמידה בשביל נסיעה של 120 שניות.
בקיצור הילדים קצת צעירים מידי לחוויה הזאת (ואל תגידו לי אמרנו לכם).
צריך פשוט לעשות את זה יותר ב-EASY.
הקטעים האהובים על הילדים היו כמובן לפגוש את הדמויות שהן הצטלמו איתן: פלוטו, מיקי ומיני ופסל של גופי.
המצעד שהיה בסוף היום היה גם מרגש, לי הוא ריגש בעיקר את חוליות L5-L7בעמוד השידרה בעודי מחזיק את אלון על הכתפיים במשך חצי שעה, מנסה לייצב אותו, לא ליפול בעצמי ולצלם בוידאו ובמצלמת סטילס תוך כדי שאלון מחליט שהמקום הכי טוב להחזיק אותי הוא בלדחוף לי אצבעות לעיניים שרק עזר לזיעה האין סופית להיכנס לתוך עיניי הצורבות גם ככה…..

אבל הילדים אהבו.
נדב החליט לאתגר אותנו אחרי המצעד וכ-30 דקות לפני הזיקוקים כשהודיע:"קקי" ודנה חצתה כיכר עם 3000 איש בנסיון להגיע לשירותים איתו ובחזרה בזמן…..
ואז הגיע שיאו של הערב.
זיקוקי הדינור !!!
מה אני אגיד לכם, מעולם לא ראיתי את אלון בוכה כל-כך ונלחץ כל-כך הוא חיבק אותי כמו נמר שתפס איילה, זה פשוט הלחיץ אותו (הרעש), היה נורא ואיום, גם נדב נלחץ נורא.
כאב הלב.
הגענו חזרה באיזה 22:30 למלון עייפים, מזיעים ודביקים.
את היום העברנו בסבבה שלנו בבריכה (תמונות משם עדיין אין)
אבל תמונות של הרגעים הקסומים שכן קרו….לשיפוטכם.