אתמול התקשיתי להירדם. שכבתי קצת במיטה ובראשי התנגנו שוב ושוב שני שירים שלמרות שהם ברשותי כבר כמה חודשים, רק אתמול הכרתי אותם לעומק.

אתמול הייתה האזכרה לשירי. שנתיים. ואני והרומן הספרותי שלי בסקירה של המוות והכאב שהוא חורט באנשים אחר-כך ממשיכים…

שוב התכנסנו, פחות אנשים משנה שעברה, ככה זה, דילול טבעי, גם אצלנו רואים את זה, גם אצל קרן….זה קורה לכולם וזה לא אומר כלום.

שוב הופתעתי מהקונטרסט שפגשתי אצל יואב. איך ICE MAN הקולי של היום יום, האיש, הבוס, החבר, עם החיוך של המיליון דולר נסדק בשניות וכל הכאב והאתגרים של השנה נשפכים החוצה ברגע אחד של התפרקות, של שחרור….

יואב סיפר על השנה הלא פשוטה שעברה עליהם, סיפר על הטיול לארה"ב בקיץ שעבר, איך מצאו להם פינה שקטה ומיוחדת בסנטראל פארק ושם הקריא לבנות את המכתבים ששירי השאירה להם. ואני הצטמררתי, נזכרתי בשרשרת האירועים של לפני שנתיים וחצי. חתמתי חוזה בקווילט, קצת לפני שהתחלתי לעבוד בקווילט היה איזה יום עיון בחברה ויואב שאל אם אוכל לבוא, למרות שלא התחלתי לעבוד, וכמובן שהגעתי. ואז באמצע היום יואב קיבל טלפון, זאת הייתה שירי….צריך CT דחוף לראש….ואז האמת המרה התבררה….

ואז זה היה ברור, שאין הרבה סיכוי והייתה רכבת הרים שלקחה אותם אני חושב בין ייאוש לתקווה להשלמה….וכשזה היה כמעט ברור לחלוטין בלב כבד ובידיים רועדות כתבתי ליואב, עם אלף סליחות מוכנות מראש, שאם זה המצב שתשאיר לבנות כל דבר אפשרי, מכתבים או מכתבי וידאו או תמונות או לא יודע מה, כי יום אחד זה והזכרונות זה כל מה שישאר.

ושמחתי לשמוע ממנו בחזרה שהמכתבים כבר נכתבו….וחשבתי אתמול כמה זה קשה בטח לשבת ולכתוב מכתבים לילדייך, ליום שאחרי, לשנים שאחרי, כשאתה יודע שסופך קרב. יואב בדיוק סיפר אתמול איך שירי תמיד הסתכלה על השנה כמשהו שמתחיל בספטמבר ומסתיים ב-30 ליוני, כשנת הלימודים. ואיך היא שרדה את השנה האחרונה, מספיק בשביל להגיע למסיבת הסיום של כיתה א' של שחף ואיך היא הבינה….שזאת מסיבת הסיום שלה…

והסתכלתי שוב סביב סביב במעמד הזה, הסתכלתי בעיקר על הבנות המקסימות, שחף נראתה לי כועסת, כועסת על העולם, כועסת על החיים, לא באמת מבינה איך כל זה קרה…איך אפשר שלא ? וראיתי את אחותה של שירי נושאת את עיניה לשמיים גבוה גבוה ולי בראש התנגן השיר של אמיר דדון ששמעתי שוב ושוב באותו יום ואיתו גם הלכתי לישון…

כי אי שם באין סוף…שירי נחה ורוקדת ומחייכת ושומרת על יואב, שחף ושוהם….

יש אין סוף/מילים ולחן אמיר דדון

חיכיתי שתבואי תביטי מקרוב
חיכיתי שתביני אני איתך עד הסוף
צללנו בתוך מים נשרפנו מהאש
כמעט הכל עברנו מה עוד נשאר לבקש

זוכרת איך נפגשנו מפורקים על איזה חוף
רצינו רק לגעת רצינו רק להיות
אמת אחת חיינו לא צריך יותר לרדוף
אחרי כל השמים יש אין סוף

כמה שנלחמנו להחזיק ולא ליפול
תראי איך נעלמנו כשנעלמו החלומות
הגשם שהפתיע שטף איתו הכול
ניסינו לא לטבוע נסינו רק טיפה לנשום

זוכרת איך נפגשנו מפורקים על איזה חוף
רצינו רק לגעת רצינו רק להיות
אמת אחת חיינו לא צריך יותר לרדוף
אחרי כל השמים יש אין סוף

חיכיתי שתבואי
תביטי מקרוב
חיכיתי שתביני
יש אין סוף יש אין סוף

http://www.youtube.com/watch?v=X4dcNjfMCVM