5.4.2013

היום יום הולדת, היום יום הולדת, היום יום הולדת…לר-ו-ת-ם !!!

זוכר שפעם היינו שרים לך את זה ?

היום אתה בן 12, אז אני לא יודע אם היית מסכים שנשיר לך את זה, לא סגור על זה שזה עדיין מתאים לגיל הזה, אם היית פה היינו מנסים ואם זה לא היה מתאים לך היית מסביר לנו בדרכך המיוחדת שאתה לא רוצה.

היי ! אתה בן 12, שזה ענק ילד שלי, ואני רוצה לאחל לך את כל הטוב שבעולם (אבל נראה לי שאתה כבר שם), ואני רוצה לחלוק איתך המון דברים שמחים וחוויות וכאלה….אבל האמת היא…

האמת היא ילד שלי היא נורא פשוטה, הלב שלי שבור כל-כך שהוא מתקשה לעשות את הפעולה הבסיסית של לפעול, אז עכשיו לבוא ולדרוש ממנו פעולות אקסטרה….זה כבר יותר מידי בשבילי.

כבר לפני חודש  ו-12 ימים, רגע אחרי שנגמרה האזכרה, המוח שלי כבר התחיל לפחד מהיום. מהתאריך הבא בלוח השנה שיפתח שוב את כל הפצעים (כאילו החגים באמצע הם לא פוצעים מספיק בפני עצמם).

אבל יש משהו ביום הזה שהוא אני חושב כואב יותר מכל יום אחר בשנה.

היום שמחדד את זה יותר מהכל, כי זה היום שנולדת, זה היום שיצאת לאוויר, יום לפני ליל הסדר (מכת בכורות…שמעת על זה ?!), זה היום שהחזקתי אותך פעם ראשונה בחיי בידיי והחיים לא היו עוד כתמול שלשום.

אני עסוק כבר שבועות בלדמיין את יום ההולדת הזה שלך, כי ה-12 הזה זה בלתי רגיל, זה ענק, זה עצום !!!

יש לי המון שאלות אלייך אתה מבין ? מה הגובה שלך ? כמה אתה שוקל ? איזה תסרוקת יש לך בגיל 12 ? עדיין אוהב לשים ג'ל בשיער ולהיות כמו שמוליק קיפוד ? איזה מסגרת יש לך למשקפיים ? אתה יודע לבן דוד שלך גיא יש משקפיים, יש לו מסגרת שחורה ועבה מפלסטיק ומגניבה, הוא נראה בול כמו קלארק קנט. אתה יודע מי זה נכון ? זה סופרמן…כמוך. בגיל 12 אתה כבר אוכל ? אתה בכיתה ו' נכון ? אמא בדיוק ציינה כמה מדהים זה היה אם השנה כשאלון עלה לכיתה א' אז היה לו אח גדול בכיתה ו'….ולי מתנגן בלי סוף בראש השיר של גלעד שגב:

"עכשיו טוב" שהוא כתב לאחיו שנהרג…. http://www.youtube.com/watch?v=dsQN26NxEPA ואני צופה בקליפ והדמעות זולגות מעצמן.

מה התחביבים שלך ? יש לך חוגים ? אתה אוהב להיות במחשב ? מה מעניין אותך ? מה אתה אוהב ללבוש ? מפריע לך עדיין שאתה לא אוכל ? או שקרה איזה נס וזה כבר השתנה ? ואם כן איזה עוגה להכין לך ליום הולדת ? לי אסור קמח, אז אכפת לך שהיא תהיה בלי גלוטן ? אתה יודע מה לא משנה, פתאום נזכרתי שכתבתי לך: שהחלום שלי הוא לאכול איתך פיצה, אז אם כבר שנינו מפליגים בדמיון, אז אתה אוכל ואני בלי צליאק ולכבוד היום הולדת אנחנו הולכים לפיצריה שכולנו אוהבים, אתה יודע שאלון ונדב ולוטן מתים על פיצה ?

איזה תוספות אתה אוהב על הפיצה ? כשהיית קטן נורא אהבת זיתים, תמיד היית אוכל אותם ראשונים בארוחה, היית אוכל את הדברים לפי הסדר שהכי אהבת, ואני בוכה כל-כך עכשיו כי נזכרתי במשהו עלייך !!! ואני רוצה לצרוח כי שכחתי הכל והנה אני כותב והצלחתי להיזכר בזכרון עלייך ואני כל-כך מאושר כי חשבתי שהכל אבוד לנצח…אני זוכר עוד משהו….אני לא מאמין.

וגיא נורא גבוה, אז אתה בטח קצת פחות גבוה ממנו, ורני, בן דוד שלך שנולד רק שבעה חודשים אחרייך ושבנומבר יחגוג 12 כמוך, הוא קצת יותר נמוך, אז נראה לי שבטח היית איפה שהוא ביניהם. דמיינתי בראש שלי היום תמונה של שלושתכם, הגדולים, הבכורים של שלושת המשפחות. יש כמה תמונות נורא מגניבות של שלושתכם ביחד: על הכורסא של סבא דודי באילת, בארגז החול של חוות החיות, אז מין הראוי שתהיה אחת של איזור גיל המצוות…אחת שלש שלותכם על מדים, שלושתכם בים עם חליפות גלישה ומחזיקים גלשן נעוץ בחול ושיער ארוך….נראה לי שלשלותכם יש עגילים באוזניים…וכל הבנות נופלות לרגלייכם.

תגיד שנה הבאה אתה רוצה לעלות לתורה ? או לעשות משהו אחר ?

לא משנה, נשבור את הראש (ואת הלב) על זה שנה הבאה….יש עוד מלא זמן.

אז זוכר שמזה כבר כמה שנים יש לנו מין מנהג חדש שכזה, במקום לשבת בבית שבורי לב, לקחת את הילדים וללכת לעשות משהו ביחד, רק אנחנו, משפחת אנגל מכרכור, ולעשות משהו שקשור אלייך, שאתה אהבת.

התחלנו בסוסים בשנה הראשונה, שנה אחרי זה הגשם תקע אותנו בבית, אח"כ גן החיות התנכ"י והשנה….השנה הלכנו לחוות התוכים בכפר הס שכל-כך אהבת.

אתה על כל מגבלותייך וחייך הלא פשוטים תמיד פרחת כל-כך ליד חיות, כאילו אתה והם דיברתם בשפת סתרים או משהו, אולי היית בגלגול קודם, או שאולי עכשיו בעצם פרפר לבן…או ג'ירפה צהובה….אבל בכל מקרה כשהגענו לחווה ההיא פעם ראשונה כל-כך התרגשת, בעיקר מהתוכים שישבו לך על הכתף, טיפסו עלייך, צחקת כל-כך.

אחר-כך פרחת בפינת הליטף כשחיבקת את הארנבונים, רכבת כמו מלך העולם על סוס הפוני….

מלך החיות.

אז הלכנו לשם, והיה נחמד, וכיוון שהיה יום שישי ולא איזה חופש או יום שבת, היה די ריק, אנחנו ועוד משפחה, ואז אמא הראתה לי שלאבא של המשפחה השנייה יש חולצה…ועלייה כתוב: "סוף מסלול רותם". ברור. איך לא.

אבל אני חייב לומר שכמה שהמנהג הזה חיובי ונכון, הוא כל-כך קשה, אתה מנסה לעשות את הכי טוב והכי כיף….ומבפנים אתה מת. אתה רוצה לזחול למיטה ולא לצאת שוב לעולם. נשבע.

לסיום היה לאמא רעיון מעולה, הלכנו וקנינו אלבומים, אלבומי תמונות, לאלון לנדב וללוטן. אין להם. הכל דיגיטלי.

בדרך עצרנו וקנינו את החמישה בלונים המסורתיים: כחול, ירוק, צהוב, סגול ואדום, נסענו אלייך וקשרנו אותם לספסל השנה, לא הפרחנו.

חזרנו הביתה והתחלנו לבחור תמונות לאחים שלך לאלבומים…לא משימה פשוטה בהתחשב בעובדה שלכל אחד מהם יש כמה עשרות אלפי תמונות….

על הדרך הגענו לכל מיני פנינים, כל מיני סרטונים שלך ששמורים במחשב, בלט בייחודו הסרט שלך כשהבאנו את אלוני מבית החולים כשנולד, קראנו לך לבוא לראות אותו, היית קצת בהלם, זה התחיל ב: "אני לא מכיר את התינוק הזה" וזה נגמר בך מצביע על עצמך בהתרגשות רבה ואומר: "הוא שלי ! הוא שלי !!!"

כן ילד יקר שלי, הוא שלך, כולנו שלך. וכולנו מתגעגעים.

וחשבתי על מתנה שאני יכול לתת לך השנה.

נסעתי השבוע להוצאת הספרים שלי, אספתי שני ארזים כבדים (ויש במחסנים עוד כמה…) ובתוכם 125 עותקים של "מכתבים לרותם".

לא מכרתי ספר השנה. וזה בסדר גמור. כבר הבנתי.

אז למתנה השנה, אני מתחיל במסע של חלוקה, המתנה שלי היא לחלק אותך לעולם, לחלק את סיפורך המיוחד להרבה הרבה לבבות שפזורים אי שם.

אינני מוכר יותר את הספר הזה, אני מחלק אותו במתנה, כמו המתנה שאתה עבורי.

צריך לשלוח לי רק מייל קטנטן ל-oded.engel@gmail.com   ואני כבר אדאג לשאר.

יש לי גם תוכנית מגירה, אני אחפש באינטרנט כתובות של גסט-האוסים מפורסמים של תרמילאים ישראלים: ניו-זילנד, אוסטרליה, תאילנד, נפאל, הודו, דרום אמריקה….ואני אשלח לשם שני עותקים, ימצאו אותך שם טיילים והם ייקחו אותך איתם בתרמיל ברחבי העולם….ואתה תשמור עליהם בתמורה…

זה הכי טוב שאני יכול ויודע, נראה לי שגם ככה יש לך כל מה שאתה צריך.

אה כן, כמעט שכחתי, אני גם נותן לך נשיקה גדולה גדולה…וחיבוק, חיבוק חזק ומוחץ מאין כמותו.

יום הולדת שמח ילד שלי.

אוהב אותך….למרות שאתה לא כאן…