אני לא כותב יותר. לא משנה למה. גנזתי כבר 4 פוסטים. את פוסט ה-40 שלי. אחד אחרי החתונה של יואב. אחד בבר מצווה של רותם. אחד עם התגלית החשובה של חייו. זה הרביעי. אני לא יודע אם הוא יתפרסם. כשנסעתי באוטו בלילה שבוע שעבר בדך לגיא, כתבתי את כולו, הוא, כמו רוב הפוסטים התחיל ברגע אחד, ומשם כמו וירוס התפשט במוח שלי, בזמן שאני נוסע ומקשיב למוזיקה והמוח כותב וכותב ומנסה לא לשכוח. כיוון שידעתי שלא יקרה עם זה כלום, התעלמתי מהקולות, התעלמתי מהחשש לשכוח, לאבד את הרגע. עד שהגעתי לגיא הרגשתי ש"כתבתי" פוסט ממש טוב, אפילו שמח ואופטימי לשם שינוי, בלי כאב, בלי דמעות. פוסט על מתנות. ואז הגעתי לגיא ואמרתי לו: כתבתי פוסט שלם בראש באוטו ואין לי מה לעשות איתו, סתם…לפח.

אז הוא אמר לי, תכתוב למגירה, מה זה משנה. אז הנה אני מנסה. כמובן ששוב, שישה ימים אחרי, זה כבר ממש נראה לי פוסט גרוע ומיותר. אבל שיהיה.

השבוע, ביום ראשון, שמענו מוזיקה הילדים ואני. עכשיו אחרי שהצלחנו להתגברת על קדחת כוורת שליוותה אותנו כמעט שנה [ לא להאמין ששנה מאז שכוורת סיימה את דרכה 😦 ], אחרי שהבלחנו עם וירוס קצר של משינה, עכשיו הצלחתי להחדיר לילדים את גזוז. שוב הקול המחוספס של גידי, הגיטרות וההומור המשגע של דני סנדרסון, והפעם גם הקול הנעים של מזי כהן שמתבל את הכל.

הילדים נתפסו לאמא ודני ואנחנו שומעים אותו 7 פעמים ביום (למרות שהפעם אנחנו מנסים ממש לא להמאיס על עצמנו שיר אחד ספציפי), אבל ביום ראשון הלכנו על כל הדיסק. שמענו את רוני (לוטן למד את המילים תוך פעמיים), מצאתי ביוטיוב את התוכנית עם השירים והמערכונים של גזוז שצרובה לי בזכרון מאז הילדות שתמיד היו משדרים אותה בחג שבועות, הראתי לילדים את הקליפ לאמא ודני וכמה מערכונים והם נורא התלהבו. לפני השינה הם הכריחו אותי להדפיס להם את המילים לאמא ודני (בשלושה עותקים תודה רבה, כי לוטן טוען שהוא ילמד לקרוא ולכן הוא חייב את המילים). ואז לפני השינה כשנדב אמר לי כמה הוא אוהב את השירים שלהם, אמרתי לו כמה זה כיף שהצלחתי להכיר להם להקה חדשה ושהם אוהבים אותה.

וזאת מתנה. מתנה של (אין סוף) זמן, מתנה שעומדת בדרך כלל במבחן הזמן. ואז נולד הפוסט. כל הדרך חשבתי על מתנות שכאלו, על מתנות שניתנו לי, ועל מתנות שנתתי אני לאחרים בתחום הזה. וקלטתי שכל פעם שאני שומע שיר שהוא מתנה שניתנה לי, או שנתתי, מיד המוח שלי מסוגל לשלוף מהזכרון את הסיטואציה, את הזמן, או המקום שבו ניתנה המתנה, את המחשבה שעברה אז בראש, את התחושה שעברה לי בגוף. וככה ניצלתי את הנסיעה לחשוב על המתנות ולארוג אותן לרשימה בתוך הפוסט, אז הנה, זאת הרשימה שלי, אתם מוזמנים לכתוב בהערות או לשלוח לי מייל על המתנות שאתם קיבלתם או נתתם, יש אין סוף מתנות כאלה לחלק, אז זה כיף גדול.

נ.ב הרשימה אינה מסודרת בשום סדר ספציפי, ככה מה שאני זוכר:

1. אז אתחיל במובן מאליו, גזוז, הנה, בשבועות האחרונים נתתי את גזוז לאלון ונדב ולוטן, אבל זאת מתנה עם כל-כך הרבה רבדים: כשרותם היה תינוק והיינו עושים לו אמבטיה, אז היינו שמים לו דיסק לשמוע בזמן האמבטיה, אז כמו כל הורים חדשים קנינו את דיסק הילדים הנפוץ באותו זמן, אצלנו זה היה אצבעות, חמוד…אבל מחרפן משהו. יום אחד דנה חזרה הביתה ומצאה אותי עושה לרותם אמבטיה, ואת "תשע בכיכר" מתנגן ברקע. הסברתי שנמאס לי מאצבעות ושאף פעם לא מוקדם מידי לחינוך מוזיקלי מתאים.

אבל ת'כלס, את גזוז אני חושב שאני קיבלתי במתנה, במנה מאחותי יעל, שהיתה חולה עליהם, ועל כוורת ועל גידי גוב בפרט (כן, כן, כולל פוסטר שלו ממעריב לנוער בתוך הארון בגדים ורצון עז להתחתן איתו אם רק יסכים). אז תודה אחותי, תראי כמה המתנה שלך ממשיכה לתת אחרי כל-כך הרבה שנים.

2. אז אם בסנדרסון וחבריו עסקנו, אז באמת כוורת, כוורת שגיל התיכון או קצת לפני התנגנו אצלנו בבית, בעיקר בזכות אחותי יעל. ב-1989 כשיצאו כל האלבומים שלהם בדיסקים לראשונה קניתי את כל השלושה, אבל כבר לפני זה היה לנו תקליט כפול של ההופעה שלהם מ-1984 בפארק הירקון (לפי דעתי לא מזמן ראיתי אותו בבית של אחותי), אני זוכר שב-1990 הם התאחדו לסיבוב הופעות ובמהלכו הם גם הופיעו בפסטיבל הרוק האילתי בביתי שנקרא וודסרוק, אני גם זוכר קלטת (או בשפה שלי: קסטה) שהקלטנו מגלי צה"ל הופעה שלהם, וידעתי כל מילה מההופעה הזאת בע"פ.

את כוורת כבר אפשר למצוא בתוך ה-ד.נ.א של הילדים שלי, אז כנראה שהחזרתי להם טובה ואחת שאני ממש גאה בה.

3. האמת היא שאם אני מנסה להיזכר במתנה הראשונה שלי, היא כנראה באה מההורים שלי, שאומנם הטעמים המוזיקליים שלנו שונים לחלוטין, אבל דווקא נראה לי שהשירים הראשונים של חיי שלמדתי בע"פ, שאם מישהו ישמיע לי עכשיו, תוך שניה אזכר במילים, אלה שירים של הגשש החיוור. נכון שרובנו כשחושבים על הגשש החיוור חושבים על המערכונים האלמותיים שלהם, על לצחוק עד שהבטן שלך כבר כואבת, אבל כשכתבתי את הפוסט הזה, ישר חשבתי גם על הגשש, על "מים לדוד המלך", על "שיר הטלפון", על "תן לשים ת'ראש על דיונה" מתוך גבעת חלפון, "יש לי יום יום חג" ואולי החביב עליי מכולם: "עובדים עלינו", מעניין אם כשיוסי בנאי כתב שם: "כשהרמטכ"ל הבא יהיה תימני", הוא צפה שיהיה משהו די קרוב: רמטכ"ל פרסי…..

4. אם כבר עסקנו בצעירותי, אז נזכרתי בלהקת הרוק הראשונה שאהבתי, Guns n' Roses, לפני שנדפק לאקסל רוז השכל, אני בכיתה י' או י"א, לומד מתמטיקה עם גלית בלומנפלד אצלה בבית, והיא שמה לי את הקסטה שלהם לשמוע. אני חושב שאין מישהו מהדור שלי שדמו לא התחיל לבעבע מהתרגשות כשהגיטרות של Welcome to the Jungle ניסרו את הרמקולים. לא הרבה זוכרים את זה (אני זוכר את זה כי זה חסר משמעות ולא יועיל לי בחיים, אז מן הסתם שאפשר לבזבז על זה מקום במוח שלי), אבל השיר הזה כיכב בסרט של הארי המזוהם של קלינט איסטווד ב-1988, הלהקה אפילו הופיעה שם בקצרה, שם פגשתי את השיר לראשונה, אבל לא הבנתי עוד כמה זה הולך להיות טוב.

5. אני חושב שאת דיוויד בואי אני חייב לבת דודה שלי מיכל, אומנם כשפגשתי אותו כשהייתי מסתובב אצלהם בילדותי הוא נראה לי הזוי ולא ממש הבנתי מי זה ולמה זה טוב (בתור ילד, אתה לא מסוגל להבין למה גבר יתאפר כמו שהוא התאפר…), אבל בבגרותי כשלמדתי להכיר ולאהוב, אז אין לי ספק שאת הזרעים מיכלי טמנה שם….

https://www.youtube.com/watch?v=zbnJo88kuP8

6. בתיכון כולנו שמענו את R.E.M, כולנו נטחנו עד דק עם Losing my religion, אבל האמת היא כשלמדנו לבגרויות בדירה של דוד שלי (או לפחות זה מה שהסברנו לעצמנו ולהורים שלנו שזה רעיון ממש טוב שאני ועוד שלושה חברים נישן בדירה כמה ימים וככה נצליח ל"התרכז" יותר ונצליח יותר בבגרות….), בכל אופן, שם שמעון ביטון  (לא ערס כמו שהוא נשמע) הביא דווקא את הדיסק GREEN ומתוכו Orange Crush שתפס את תשומת ליבי …

7. אני חושב שאחת המתנות הגדולות שקיבלתי היא משינה, ואותם קיבלתי מהחבר הטוב שלי אז רוני. באתי אליו, היה לו טייפ קטן בחדר, הוא שם את הקסטה, על העטיפה היו את ארבעת הקופים המפורסמים (או נראה לי שבעצם זה שימפנזות), האלבום נפתח עם אופטיקאי מדופלם, אבל נראה לי שדווקא "עתיד מתוק" היה הקרס שננעץ בי ומשך אותי פנימה לכל החיים.

8. כשהייתי בתיכון האחיות שלי נורא אהבו את שלמה ארצי, גבר הולך לאיבוד וכאלה. אני שנאתי אותו. כל פעם שהשם שלו היה עולה אמא שלי היתה מעלה מין העוב את הסיפור שהוא הופיע באילת בקולנוע צייגר, עלה מסומם מהתחת על הבמה והורידו אותו ולכן היא לא סובלת אותו. אבל עשיתי סיבוב פרסה איתו, זה קרה עם חום יולי אוגוסט. היה אוגוסט, נסעתי לרחובות לישון אצל חבר שלי אייל גושן שהכרתי במחנה קיץ של גדנ"ע אוויר, הדיסק יצא, קניתי אותו עם כל דמי הכיס שלי לאותו חופש (דיסק כפול), ואיך שהוא הדיסק הזה מתקשר לי אליו, הגילוי של שלמה ארצי פעם ראשונה. אבל האמת היא שמי שנתנה לי את המתנה הזאת שנקראית שלמה ארצי היא דנה, כשהכרנו ועברנו על רשימת המוזיקה שכל אחד אוהב, אז היא אהבה נורא את שלמה ארצי, ואני ככה למדתי לאהוב את שלמה ארצי הקלאסי.

9. ואם כבר, אז את רמי קלינשטיין אני לגמרי חייב לדנה, את "על הגשר הישן", "ביום של הפצצה" זה הכל ממנה. משם הדרך ל"אהביני" היתה סלולה היטב. וזאת כבר מתנה שמחזיקה מעמד יותר מ-20 שנה….

10. המתנה הבאה, אפשר לומר שדנה נתנה לי, אפשר לומר שקיבלתי אותה בטעות. אני חושב שזאת המתנה החשובה ביותר שקיבלתי בתחום הזה….ירמי קפלן. אפשר לומר שבאיזה שהוא מקום דנה "העניקה" לי אותו כשעזבה אותי, אולי פשוט הענקתי אותו לעצמי, יצא מצחיק, הלכתי לחנות דיסקים בסופ"ש מהצבא, ביקשתי לשמוע את הדיסק בכורה של ירמי קפלן, והעברתי בין כל השירים ולא הבנתי למה אני לא מוצא את השיר שלו שכל הזמן מתנגן ברדיו: "אתה צריך אהבה חדשה"….. 🙂 בכל מקרה, אם יש אומן ישראלי שהשפיע עליי יותר מכל דבר, שחרוט לי בנפש זה הוא…מחכה כבר ליום שהילדים יהיו גדולים מספיק להכיר ביניהם…בינתיים הם מכירים אותו בתור ההוא ששר את "גלי". שזה שיר עם היסטוריה עבורי והילדים שלי, היום הוא שיר שמח, פעם הוא היה השיר שאני משתמש בו ללחוש באוזנו של רותם כדי להרגיע אותו, לפני בדיקה קשה, לפני זריקה, או פתיחת וריד…או הרדמה….

11. ירמי קפלן בעצמו נתן לי מתנה, כשהפיק את האלבום הראשון של "מוניקה סקס", כשהייתי בצבא היינו הולכים בערך לכל הופעה שניה שלו, טל עצמון ואני, היינו באיזה הופעה שלו במקום מעופש ברחוב המסגר, הוא הביא להקת חימום צעירה ושמה מוניקה סקס….

12. את "היהודים" אני חייב לערוץ שתיים הנסיוני שהשמיע באותם מוצאי שבת כשהייתי בבית בחופשה מהצבא את "הזמן שלך", קליפ הזוי לכל דבר, אבל הוא הטיס אותי לחנות דיסקים תוך 5 דקות מסיום הקליפ (נ.ב יש סיפור מצחיק של תום פטרובר על הקליפ הזה והתקציב של ה-150 ש"ח שתמירה ירדני נתנה להם בדיסק ה-UNPLUGGED שלהם…)

13. בין כיתה י"ג לי"ד עשיתי מילואים. חודש בכלא קציעות בשמירה על אסירים בטחוניים. בערב יש להם שעות שצריך להשמיע להם את המוזיקה שלהם במערכת הכריזה, קלטות של מוזיקה בערבית. היינו נטרפים מזה, ערב אחד, מתוך מחשבה שאנחנו עדיין בתיכון או משהו, Appetite for destruction של Guns N' Roses מצא את דרכו לטייפ וככה כמה אלפי אסירים קיבלו את Welcome to the Jungle…. זה היה משעשע, אבל אני נזכר בזה כשדיברתי עם הקצין שלי בהתלהבות עליהם והוא חייך ואמר שזה נחמד, אבל הרוק'נ'רול האמיתי התחיל לפני הרבה מאוד שנים ושאל אם שמעתי על לד זפלין. הוא יצא שבת וכשחזר הביא לי קלטת עם Led Zeppelin, אלבום הבכורה. זאת ללא ספק אחת המתנות הגדולות של חיי בתחום. חבל שאני לא זוכר את השם שלו….

14. כשהייתי בצבא אז חבר שלי טל עצמון ואני היינו מכינים קלטות, MIX TAPES לשמוע, קראנו להן בשם המביך "נזק שמיעתי" ואז "נזק שמיעתי 2"…..וכן הלאה, יש מצב שהגענו ל-9 או יותר 🙂 בכל מקרה, הוא קנה אז גם את Super unknown של Soundgarden ואת Doolitle של ה-Pixies….ושתיהן מאז איתי

15. לא זוכר כבר באיזה גיל זה היה, אבל היה פרק של חברים, יש סיפור שלם סביב הופעה של Hootie and the Blowfish, אני זוכר שהסתקרנתי נורא, אחרי יום כבר היה לי דיסק שלהם…

https://www.youtube.com/watch?v=W7T6N2ks_mI

16. לפני הגיוס שלי עבדתי אצל ה.ד.פ. חשמל בע"מ (הנרי דנו ופטריק), קבלן חשמל. עבד איתי שם בחור בשם אבנר, אני ממש זוכר אותו על הסולם בתוך החנות של הבורסה ליהלומים או משהו (או איך שקראו למקום), התקנו ספוטים בתיקרה, השנה 1993 (ואני עדיין זוכר) והוא מדבר איתי בהתלהבות על "אהוד בנאי והפליטים" ועיר מקלט….וזמנך עבר…אז הוא העניק לי את אהוד בנאי פעם ראשונה, פעם שניה העניק לי גיא שמש, כשכתב לי מכתב מתוך רכבת שנסע בא בימים האחרונים של רותם בטיפול נמרץ, הוא סיפר שהוא כותב לי ובוכה וברקע אהוד בנאי שר: "אל תפחד, אתה לא לבד…."

17. כשנסענו לטיול הגדול בניו-זילנד, חברה של דנה, טלי שגיא, נתנה לנו קסטה לדרך, "מלטף ומשקר" של עברי לידר….שם בעצם קיבלתי אותו במתנה להרבה שנים.

18. בטיול עצמו כשנפגשנו עם רוני ונסענו יחד ברחבי ניו-זילנד באוטו קטן שהשכרנו (או קנינו ?! כבר לא זוכר), אז שמענו המון מוזיקה, לרוני כבר נמאס מהדיסק הכפול של ההופעה של שלמה ארצי שהבאנו דנה ואני, אז הוא שם אוסף של פינק פלויד….בתחנה האחרונה שלנו בטיול בבנקוק תאילנד, קניתי קסטה מזוייפת שלהם עם כל הלהיטים. אז זאת כבר מתנה שניה מרוני…

https://www.youtube.com/watch?v=kmHWBo46iow

19. באותו טיול, בחלק האוסטרלי שלו, השמיעו ברדיו כל הזמן להקה צעירה ומגניבה ושמה Matchbox Twenty, קניתי את הקסטה הראשונה שלהם. מתנה שהענקתי לעצמי, אבל זאת להקה שהמשכתי להעניק במשך השנים למי שרק הסכים לשמוע.

20. באותה חנות קניתי גם את Yield של Pearl Jam שיצא באותו יום. אני לא אשכח את הפעם הראשונה ששמעתי את Given To Fly. אז אפשר להגיד שאת פרל ג'אם גיליתי לבד, שהם כולם שלי, הם פשוט פרצו לחיים שלנו בזמן הכי נכון, בשיא הנעורים, שיא המרד, שיא ה-MTV. אבל אחרי Yield קצת התנתק בינינו הקשר, אפשר להגיד שגיא שמש העניק לי אותם בפעם השניה, ב-2003 כשטסתי לסידני אוסטרליה מהעבודה, הוא הסביר לי שלא משנה לאן טסים, דבר ראשון בודקים איזה הופעות יש שם. אז בדקתי, ורצה הגורל ופרל ג'אם היו שם !!! אז ראיתי הופעה שלהם, זה היה מתוך סיבוב ההופעות שבדיוק ליווה את יציאת Riot Act שלהם, כתוצאה מההופעה הזאת גיליתי אותם מחדש…ומאז לא נפרדנו…

https://www.youtube.com/watch?v=5ChbxMVgGV4

21. את מוש בן ארי כנראה אני חייב לרוני חוס, שהוא במקרה גם המנהל האישי שלו, הכרתי שירים שלו, בעיקר מהרדיו, אבל אחרי שהוא הזמין אותי לצלם בהופעה שלו בקיסריה, נכנסתי חזק לשירים שלו…

22. כשהייתי בצבא, באחד הסופ"שים כשהייתי בבית של דנה, דיברתי עם גיסי אסף, דיברתי בהתלהבות על Pearl Jam אני חושב והוא אמר לי ואת "Temple of the dog" אתה מכיר ? ו-Stone Temple Pilots אתה מכיר ? שניים מהאלבומים האהובים עליי בעולם…

23. ביום הולדת 40 קיבלתי ממאיה דיסק מתנה, Eyes Open של Snow Patrol, להקה מדהימה שחמקה מאוזניי במשך שנים ומאז אני רק ממשיך לגלות עוד ועוד פנינים שלה:

24. שני אנשים כמעט במקביל העניקו לי את Dave Mathews Band, לאחד קוראים אור ולשני אורי. אור ברנע, בזמנו הכתב לענייני רוק של YNET כתב עליהם כתבה:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4273815,00.html

במקביל, אורי חבר שלי הביא לי את הדיסק השני שלהם: Crash.  תענוג !

25. את "התבלינים" אני חייב למכבי ת"א בכדורסל, עד כמה שזה ישמע מצחיק, הייתי במשחק שלהם ביורוליג, יום חמישי בערב, אני חוזר הביתה, כבר אחרי 23:00, גלגל"צ, ומשמיעים את "אין סוף"….וזה כל מה שצריך….

26. את אחת הלהקות הכי אהובות עליי בעולם, להקה שלמה עם ארבעה אלבומים שאתה מקבל בין לילה כשאתה מגלה משהו שלא הכרת קודם, אני חייב בעצם למקום העבודה שלי, לחברה המדהימה הזאת שנקראית Qwilt !!! שמסגרת עבודתי נתנה לי לבדוק דברים שקשורים ל-YouTube וככה מצאתי את Paramore !!! מאז דפקתי לכמה אנשים את המוח עם הלהקה הזאת אני חושב….פשוט מתנה גדולה מידי לשמור לעצמך:

27. באותה הזדמנות גם Qwilt נתנה לי במתנה את The Fray, שהפוסט האחרון שלי נגע בה גם.

28. את האהובים עליי יותר מכולם, ה-Foo Fighters, הענקתי לעצמי, היינו ביחד בשני האלבומים הראשונים, במיוחד ב- The Colour and the shape המושלם, אבל אפשר להגיד שקיבלתי אותם בחזרה בסיבוב שני מחבר שלי יוסי עובדיה שגילה לי את הרדיו האינטרנטי מארה"ב כשעבדנו בסיסקו, תחנה מגניבה שנקראית The Buzz 181.fm שם טחנו את The best of You ואת The pretenter, זאת היתה התאהבות מחודשת, ואת המתנה הזאת הענקתי בחזרה לילדים שלי, כשהילד שלך מבקש לשמוע את The best of you ומחכה לנובמבר הקרוב לא פחות ממך לצאת אלבומם השמיני, אתה יודע שעשית משהו נכון בצד הזה לפחות 🙂

29. דנה ברגר בכבודה ובעצמה העניקה לי שלוש מתנות: את איתי פרל כשעשתה איתו תקליט ואז הכרתי את החומר שלו בקריירת הסולו שלו (ואותו כבן אדם כיפי, מוכשר ומקסים). את מיקה שדה שחיממה אותה פעם בזאפה הרצליה ואת מאיה הרמן שהופיעה איתה פעם.

30. כמעט שכחתי, כשהייתי בכיתה ח או ט, 1988, הייתי אצל אורן בצלאל בבית, הוא כולו מתרגש ומתלהם מהתקליט החדש של U2, הוא שם אותו על הפטיפון, ההורים שלו לא בבית, ומרים את הווליום לשמיים, האלבום שנקרא The Joshua Tree נפתח בגיטרה שהולכת ומתגברת של THE EDGE בשיר הפותח של Where the streets have no name. זאת מתנה ! משם הדרך ל-WAR ו-Unforgettable Fire היתה ממש קצרה ומוצלחת.

31. אולי בטעות, אולי בכוונה השארתי את המתנה האחרונה לסוף, אולי רציתי לשמור על הפוסט אופטימי כמה שיותר, אולי זה דובדבן. לא יודע.

את דנה ברגר, אפשר להגיד שקיבלתי שלוש פעמים במתנה. פעם ראשונה, מטל עצמון, אנחנו עובדים ב-3Com ברמת החייל בתל-אביב, הוא בא עם הדיסק חמימות חולפת. אנחנו טוחנים את הדיסק. את עד הקצה קניתי לבד, אולי כי השמיעו אותו ברדיו בלי סוף וזה היה קליט, אבל קניתי ואהבתי נורא, אפילו טסנו לארה"ב באותו קיץ של שנת 2000 והחלטנו שאנחנו לוקחים רק קלטות בעברית, זאת היתה אחת מהן. חזרנו משם ורותם כבר היה בבטן של דנה…. (הכל מתחבר בסוף), את הפעם השניה בעצם יעל כרמי העניקה לי את דנה ברגר, בזה שהיא לא יכלה לשמוע יותר את סבא טוביה ושאר הדיסקים של הילדים, היא הורידה ערימה של דיסקים מהמדף כשהיתה עם רותם ואמרה לו: "רותמי תבחר", אז הוא בחר ב"עד הקצה" בלונדינית יפה על הדיסק, מה רע. וככה דנה נכנסה לחיים שלנו פעם שניה.

ופעם שלישית….פעם שלישית, ואחרונה, רותם נתן לנו במתנה את דנה ברגר, ישב לו שם למעלה, הזיז כוכב או שניים, משך בחוט, כיוון גורלות…והופ, פתאום היא בחיים שלנו, חברה לכל החיים עם ובלי קשר למוזיקה שלה.

וככה כשכתבתי את הפוסט הזה, היה לי ברור שהוא מדבר על מתנות, אז מן הסתם ראוי לדבר על מתנות של (אין סוף) זמן, שזה גם האלבום החדש שלה שיבוא בקרוב….

וזהו ! נשבע לכם שזהו, יש לי בטח עוד מלא אלבומים או אומנים או אומניות שאנשים העניקו לי וגילו לי ולא זכרתי. זה גם לא ממש משנה, כי גם ככה הפוסט הזה ארוך כמו הגלות ומשעמם ופחות או יותר כולל שלושים ומשהו לינקים ליוטיוב….

סתם יצא, כמו שאמרתי לעצמי הרבה פעמים, זה די מדהים איך דברים שנשמעים לי בראש ממש מגניבים, כשהם עולים על הדף הם ממש מעאפנים. אולי טובה השתיקה הזאת שגזרתי על עצמי.

בכל מקרה מה שרציתי לומר, זה שמתנה של מוזיקה, היא מתנה שבאמת יכולה להחזיק 20-30 שנה ויותר, אז לכו, תחפשו דיסק שאתם אוהבים….ותנו אותו למישהו במתנה….זה שווה.