בחנתי את הפחד שלי משנה שעברה: הפחד לעמוד פה עם דף ריק.
הוא התגבר, כי הנה האזכרה שלך מתחילה ב-11:00, השעה 9:50 ורק עכשיו אני מרים את העט ומנסה לסדר את המחשבות על הדף.

האמת שש=עברה שנה נוראית על כולנו, כעם, כזארחים, כהורים. כל-כך נוראית שחשבתי לבטל את האזכרה ולשים בצד את הצער הפרטי שלי שלפעמים מאז ה-7/10 מרגיש שמתגמד מול הצער הוקלקטיבי של מעל 1300 אנשים, של 134 משפחות, או 574 משפחות של חיילות וחיילים.

ובכל זאת אני, אנחנו, פה. שנה אחרי שנה.

אנחנו עוברים דירה בקרוב אחרי 7 שנים, זה אומר לארוז, זה אומר להיתקל במלא מזכרות ששמרתי לאורך השנים, קצוות משערותייך מהתספורת הראשונה כאשר השיער שלך היה עדיין בלונדיני.
זה אומר 3 ארגזים קטנים אחרונים בעולם עם עותקים של "מכתבים לרותם".
שמתי שני עותקים בצד שהבטחתי לשתי חברות שרוצות לקרוא כדי לכתוב הקדשה ואתמול בערב כשהרמתי אחד כדי לכתוב התחלתי לדפדף, מפה לשם ישבתי לקרוא אותו מההתחלה ועד הסוף.
לא יכולתי להניח אותו, כמו ספר מתח. כאילו אני לא יודע את סופו, כאילו הגיבור של הסיפור לא מת אחרי כמה פרקים.

מותר לקוות לא?

הצצתי מקודם במה שכתבתי לך שנה שעברה במטאפורה על הסידרה LOST על איך האי שעליו ההם נתקעו הוא האבל שלי עלייך ואיך התרסקות המטוס מייצגת את המוות שלך.
ועכשיו אני נזכר שלפני כמה חודשים חשבתי בדיוק ההפך: חשבי על כך שאני חי על אי של אושר, האי מוקף באוקייאנוסים של אפשרויות והרפתקאות שמחכות לכולנו כמשפחה, אבל יש גם צד אחד של האי שגובל עם ים השכול, מדי פעם בעיקר בפברואר ואפריל אני יוצא לשוט או לצלול בים השכול, לחפש אותך בקרקעית הים, או אם הלכת לאיבוד ואתה תקוע על איזה אי אחר ואתה רק צריך שאמצא אותך ואשיב אותך הביתה.
יפע והאחים שלך ואחותך מחכים על חוף המבטחים, חמישה מגדלורים של אור שתמיד יראו לי את הדרך הביתה, מודאגים כל פעם כאשר אני יוצא למסעות הללו, אבל יודעים ימוק בלב שתמיד אחזור לחוץ המבטחים. אולי המסע הזה מוזר למי שמתסכל מהצד, לא מובן, כי הרי אני תמיד חוזר בידיים ריקות, אבל כמו בשיר "אין אמת אחת" של ענת מלמוד והפיל הכחול:

"כמה קל זה לספינה
להיות בתוך נמל
קשורה בחבלים
על מים רגועים
אבל כמוה גם בי
יש זיכרון
לימים של ים פתוח ורוחות
מפרש מתוח וסופות שיעברו
ימים שעוד היה בה כוח
לחצות את העולם"

אבל אני תמיד חוזר לנמל, לחוף המבטחים והמסע ששיאו ב-21/2 ייקח עוד לכל היותר 5 ימים.
כי ב-26/2 יש יום הולדת לאלוני על האי והשנה הוא בן 18 שזה לא נתפס בראש שלי ואם אתה כבר לא פה 17 שנים זה אומר שתכף נדבי יהיה בין 17 ולפני רגע חגגנו ללוטני בר מצווה ובספטמבר רובין תעלה כבר לכיתה א'.
בקיצור המון חגיגות על האי אנגל-יוגב.

ביוני שנה שעברה יצא האלבום האחרון של הפו פייטרס, אלבום פרידה מהמתופף שלהם שמת בפתאומיות ומאימו של דייב הסולן שנפטרה גם היא באותה שנה.
כל שיר הוא חץ ללב, כל שיר שם שאם אתרגם זה יהיה כאילו כתבתי אותו בעצמי (אם רק הייתי מוכשר כמו דייב גרוהל)

למשל השיר BEYOND ME:
כל מה שאנחנו אוהבים
חייב להזדקן
או לפחות כך אומרים לי
אתה חייב לשחרר את מה שיקר לך
או לפחות כך אני חושש.

אבל זה מעבר להבנתי
לנצח צעיר וחופשי.

האם אתה בטוב?
אינני יכול לומר
ספר לי
ספר לי

האלבום מסתיים בשיר קורע לב במיוחד שנקרא REST:

מתעורר
תחתית של ספל ריק
שוכב בערימת בגדים אהובה לייךשנבחרו רק עבברך
להצחיק אותך
אולי אני יכול להצחיק אותך?
ספרים עם תמונות שדהו
רגעים שנדמרו עבורך
אבק של מלאכים
חתכי נייר קטנים
עוצם את עיניי ומרגיש את המגע שלך
מחזיק אותך
נוח
אתה יכול לנוח עכשיו
נוח
אתה תהיה בטוח עכשיו
נוח
אתה תינצל עכשיו.

יש עוד מלא דוגמאות, אבל לא באנו לערב הקראת שירה של האלבום האחרון של הפו פייטרס (פשוט תאזינו לו)

הכל פה פורח כל-כך יפה, שתלתי את הכל בבוקרו של ה-14/12 ביום בו טמנו את סבתא ליזי שלך כמה מטרים ממך. תמיד השתילות פה מחזיקות מעט מאוד מעמד אבל השנה קרה משהו, אולי סבתא עם הידיים הירוקות והחקלאיות שלה ביחד איתך מטפחת את גינת הג'ירפות שלך.
כמה שהיא התגעגעה אלייך, כשפירקנו וארזנו את הדירה שבה היא חיה מצאתי מכתבים שכתבה לך אחרי לכתך, אני שמח שהיא לא סובלת יותר ושהיא שוב איתך ועם סבא.

אני חושב שאסיים, גלעד שגב כתב בשירו עכשיו טוב:
"הזמן עצר מאז ל-17 שנים,
אני לבד בחוץ מחשיך,
ממש לפני שאני יורד מהפסים
הרגשתי שאנחנו מתקרבים"

שבוע שעבר היינו בהופעה של הפיל הכחול ופתאום כשלירון שר את "סכר" ואני שרתי כל מילה, השתנתה לי שורה בשיר בלי שהתכוונתי.
לריון מאחל שם לעצמו שורה של ברכות חשובות:
"הלוואי יהיו בשורות טובות
הלוואי ולא אפחד מכלום
הלוואי אף פעם לא אהיה עצוב מדי
הלוואי וכל מי שאני מכיר יחייך תמיד
הלוואי והכלבים שלי ימותו אחריי"

ובלי שתכננתי מלמלתי בהופעה "הלוואי והילדים שלי ימותו אחריי"
אז זה קצת התפקשש כבר.
אבל האיחול האחרון בשיר הוא "הלוואי יהיה לי טוב"
אז רציתי שתדע: טוב לי.
וזה שטוב לי, לא אומר ששכחתי אותך, שלא כואב לי כל יום בלעדייך.

זה פשוט גם וגם.
אני אוהב אותך בלי סוף.
אבא